וולברום ואח' נ' השטיח המעופף בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה קטנה ע"ס 20,000 ש"ח שהגישו שתי התובעות נגד הנתבעת ביום 11.3.13.

בכתב התביעה נתבעים "פיצויים לדוגמה" עפ"י הוראות סעיף 11 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 (להלן – "החוק"), כאשר טענת התובעות היא, שמאחר שחל עיכוב בן 6.5 בשעת היציאה של טיסת התובעות מישראל ליוון ועפ"י הוראות סעיף 7(ב) לחוק העוסק ב"טיסה שהמריאה באיחור", הן זכאיות ל"השבת תמורה" של מחיר כרטיס הטיסה ששילמו התובעות (סך של 750 ₪ לכל אחד משני כרטיסי התובעות, עפ"י התעריף הקבוע בתוספת השלישית לחוק, אליה מפנה סעיף 3(ב)(3) לחוק העוסק בהשבת תמורה לגבי כרטיס טיסה כחלק מחבילת תיור), ומאחר שהנתבעת סירבה להעניק לתובעות את השבת התמורה הנ"ל אותה דרשו ממנה, ועפ"י הוראות סעיף 11 לחוק, זכאיות התובעות לפיצויים לדוגמה כקבוע בסעיף 11 לחוק.

הנתבעת לא חולקת על העובדות הרלוונטיות, אך טוענת כי התובעות לא זכאיות להשבת התמורה, משטסו בפועל בטיסה שחל עיכוב ביציאתה, כאשר לפי טענת הנתבעת, סעיף 3(ב)(4) לחוק שולל זכאות להשבת תמורה כאשר הנוסע "בחר לקבל כרטיס טיסה חלופי או אם בחר לטוס בטיסה שהתקיימה בה עילה מזכה".

התובעות מאשרות כי טסו בפועל בטיסה שיציאתה התעכבה, אך לשיטתן הן עדיין זכאיות להשבת התמורה ולפיצויים לדוגמה, משום שהנתבעת לא הציעה לתובעות דרך כלשהי למזער את נזקיהן, לרבות טיסה במועד חלופי קרוב יותר למועד הטיסה המקורי.

ביום 29.8.13 נערך בפניי דיון בתביעה. לדיון התייצבו התובעות בעצמן וכן נציגת שירות העובדת אצל הנתבעת. התובעת 2 ונציגת הנתבעת העידו בדיון. בדיון הבהירו התובעות את עמדתן, לפיה הן זכאיות להשבת התמורה ולפיצויים לדוגמה, מאחר שהנתבעת לא אפשרה להן את הבחירה (בין השבת תמורה לבין כרטיס טיסה חלופי) הנזכרת בסעיף 7(ב) לחוק, בטרם החליטו התובעות (ללא כל קבלת ברירה מהנתבעת) לטוס בטיסה שיציאתה התעכבה. הנתבעת, מצידה, חידדה עמדתה בדיון, לפיה התובעות לא זכאיות לסעד הנתבע, מאחר שטסו בפועל בטיסה שיציאתה התעכבה, שיש לראות בה משום קבלת כרטיס טיסה חלופי.

הכרעה

סבורני שאין בתביעה זו ממש, ודינה דחייה.

הוראות החוק ברורות למדי, ולפיהן, עצם העובדה שהתובעות טסו בפועל בטיסה שיציאתה התעכבה, שוללת מהן את הזכות לפיצוי מסוג של השבת תמורה או של כרטיס טיסה חלופי. גם הגיון הדברים מוביל לכך שאין זה ראוי והולם להשיב לאדם את עלות כרטיס הטיסה שקנה, בנסיבות בהן קיבל תמורה לקנייה – טס בפועל. מעבר לכל אלה יצוין, כי הוכח לפני שהנתבעת כלל לא ידעה בזמן אמת על העיכוב הנוסף בשדה התעופה (כך העידה עובדת הנתבעת, ולא הובאה ראיה נגדית לסתור), כך, שבכל מקרה, לא יכולה הייתה הנתבעת להעניק לתובעות את הברירה/האופציה אותן הן סבורות שהנתבעת חייבת הייתה להעמיד לפניהן בפועל כבר בשדה התעופה במהלך העיכוב בטיסה. ובהקשר זה יצוין שהתובעות לא מצאו לפנות ביוזמתן לנתבעת משדה התעופה כדי להודיע לה במה מן האפשרויות החוקיות החלופיות הן בוחרות.

נוכח מסקנתי לפיה התובעות לא זכאיות להשבת מורה, ממילא אין תחולה להוראות סעיף 11 לחוק בדבר פיצויים לדוגמה.

יודגש, כי התובעות תבעו סעד אחד ומסוים בלבד (השבת תמורה לפי החוק), ולא תבעו פיצוי כללי בגין נזק שנגרם להן (ככל שנגרם) בגין נגיסה של מס' שעות בזמן חופשתן הכולל, בגין העיכוב בטיסה היוצאת. בהקשר זה יצוין, כי לפי סעיף 16 לחוק, אין בחוק כדי למנוע מאדם לתבוע פיצוי לפי כל דין אחר (דיני הנזיקין הכלליים למשל), ככל שקיימת לו עילה לפיהם. לפיכך, בפס"ד זה לא נבחנה אפשרות (שהצדדים לא התייחסו אליה) בדבר חיוב הנתבעת לפצות את התובעות על נזק אחר/כללי שנגרם להן (ככל שנגרם) לפי כל דין אחר.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעות ישלמו לנתבעת הוצאות ההליך בסך (מתון) של 400 ₪.

פסה"ד יישלח לכל הצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לפני ביהמ"ש המחוזי בת"א בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: